ילדה חזרה לראות ולשמוע לאחר שני ניתוחים שנערכו באותו היום וכסף שנתרם דרך פייסבוק
כל חייה, ניקולי פריירה בת השנתיים, לא יכולה הייתה לשמוע או לראות את אמה.
הפעוטה החירשת והעיוורת מברזיל הכירה את אהבת אמה בעיקר דרך המגע האוהב שלה.
בימים האחרונים, ניקולי כבר נעצה את מבטה החודר לנגד עיניה הבוכיות של אמה בפעם הראשונה.
החיוך שנפרש על פניה של ניקולי הקטנה מילא את חלל החדר באושר. היא קירבה את מצחה כנגד גופה של אמה כשידיה הקטנות אוחזות בכתפיה של האם.
“המילה היחידה שיכולה לתאר את התחושה הזאת היא ‘אלוהים’. הבת שלי חופשייה מעתה. עכשיו היא זוהרת יותר מבעבר. יש עכשיו אישור לאנשים שלא האמינו עד היום בניסים”, אמרה האם, דיאנה פריירה בת ה-26, ביום שבת בבית החולים לעיניים “באסקום פאלמר”, שבמיאמי, ארה”ב.
ניקולי אובחנה כבעלת גלאוקומה זמן קצר לאחר לידתה. רופאים אישרו שהיא לא יכולה הייתה אפילו לראות אור.
הרחק, באזור מגוריה, שבסנטה קאתרינה, ברזיל, היא נותחה שבעה פעמים.
כל הניתוחים נכשלו.
אך, כשאמה פרסמה את סיפורה של הילדה בפייסבוק, הוא נהפך לוויראלי – 30 אלף אנשים, כבר באותו היום, החלו לעקוב אחרי המשימה של ניקולי: לראות בפעם הראשונה.
תושב אחד ממיאמי, שבארה”ב, התקשר עם קרן הבריאות הבינלאומית ע”ש ג’קסון, שהיא עצמה חברה לקרן נוספת ע”ש קווין גרסיה וביחד שתי הקרנות גייסו למעלה מ-17,000 דולרים לממן עוד ניתוח אחד נוסף לניקולי ב”באסקום פאלמר”.
שם, הד”ר אלאנה גראג’בסקי, מנהלת המוסד לגלאקומת ילדים, ביצעה בעיניה ניתוח בן שלוש שעות, דבר שהשיב את הראייה לניקול הקטנה.
הדבר נחשב להישג לא פשוט.
“כשניקולי הגיעה, הרגשתי שעשיתי טעות, משום שבאופן נורמאלי כשמגיעים ילדים, אלה ילדים בעלי יכולת ראייה שהיא מדידה. במקרה הזה, ניקולי לא יכולה הייתה לראות דבר, אפילו לא אור”, סיפרה גראג’בסקי.
לחץ תוך-עיני בילדים הוא בדרך כלל בין 10 ל-20.
אצל ניקולי הוא עמד על 50.
ברגע הזה הרגשתי שעדיין יש תקווה, גראג’בסקי הוסיפה ומסרה.
אחרי הניתוח הלחץ התוך-עיני אצל ניקולי ירד ל-12.
“זה היה מדהים”, אמרה גראג’בסקי. “הכל התחבר. ביום הראשון שלאחר הניתוח עוד היו מונחות על עיניה תחבושות, אך היא כבר חייכה מאוזן לאוזן והחלה לשיר. אהבתי את התחושה שלה רואה את פניה של אמה בפעם הראושנה. זה נגע לליבי… פתאום היא הבינה: ‘זאת אמי’. זה היה אחד מאותם רגעים שלא יסולאו בפז”.
אך לא זאת בלבד.
אמה של ניקולי, האמינה כי מבחינה התפתחותית היא גם חירשת, משום שהיא לא דיברה או הלכה בכוחות עצמה.
אבל, לאחר הגעתה לארה”ב, היא עברה בדיקה מפורטת ועמוקה, בידי הרופאים של אוניברסיטת מיאמי, שמצאו כי יש לה בעיה בתוך החלקים הפנימיים של האוזניים.
הרופאים תרמו את זמנם וניקזו את המים מאוזניה. תהליך שארך כ-30 דקות.
שני הניתוחים נערכו באותו היום.
כעת, ניקולי יכולה לשמוע, לראות, לשיר ולעמוד בעצמה, למרות שהיא קצרת-ראייה.
